Troumot
Daf 51a
משנה: הָרוֹדֶה פַת חַמָּה וּנְתָנָהּ עַל פִּי חָבִית שֶׁל יַיִן שֶׁל תְּרוּמָה רִבִּי מֵאִיר אוֹסֵר וְרִבִּי יְהוּדָה מַתִּיר. רִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר בְּשֶׁל חִטִּים וְאוֹסֵר בְּשֶׁל שְׂעוֹרִים מִפְּנֵי שֶׁהַשְּׂעוֹרִים שׁוֹאֲבוֹת. תַּנּוּר שֶׁהִסִּיקוֹ בְּכָמוֹן שֶׁל תְּרוּמָה וְאָפָה בוֹ אֶת הַפַּת הַפַּת מוּתָּר שֶׁאֵין טַעַם כָּמוֹן אֶלָּא רֵיחַ כָּמוֹן.
Traduction
Si, ayant tiré du four un pain chaud (312)Cf. Babli, Avoda Zara 66bÊ; Pessahim 76b., on le place par mégarde sur l’ouverture d’un tonneau de vin d’oblation (de sorte qu’il imprègne de ce vin), c’est interdit selon R. Meir; mais, selon R. Juda, c’est permis (le contact du goût est insignifiant). R. Yossé le permet si c’est une pâte de froment, mais il le défend pour l’orge, parce qu’elle attire davantage. Lorsqu’on a chauffé le four avec du cumin d’oblation (313)Cf. Avoda Zara, ibid. et qu’ensuite on y a cuit du pain, celui-ci reste permis à la consommation, car il n’a pas le goût du cumin, mais seulement sa senteur.
Pnei Moshe non traduit
מתני' הרודה. מן התנור פת חמה ונתנה על פי חבית יין של תרומה והפת כשהיא חמה קולטת מריח היין:
רבי מאיר אוסר ור' יהודה מתיר. בבבלי בפרק ח' דפסחים (דף עה) קאמר דכולי עלמא ריחא מילתא ובפת חמה וחבית סתומה או בפת צוננת וחבית פתוחה הוא דפליגי:
מפני שהשעורים שואבות. דרכן לשאוב וקולטות מלחלוחית של היין והלכה כר' יוסי:
מתני' תנור שהסיקו בכמון של תרומה. כמון הוא הנזכר בפסוק והפיץ קצח וכמן אישפילט''ה בלע''ז:
הפת מותרת. לזרים שאין נכנס הטעם כמון בפת אלא הריח וריחא לאו מילתא היא בכל איסורין שבתורה ואי משום דהוסק התנור בתרומה לאו כלום הוא דאין התרומה אסורה בהנאה:
51a רַבָּנִין דְּקַיְסָרִין בְּעָייָן. וְהָדָא דְאָמַר רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹחָנָן כָּל הָאִיסּוּרִין מְשַׁעֲרִין אוֹתָן כִּילּוּ בָּצָל כִּילוּ קֵפַלּוֹט דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה. מוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל הֶקְדֵּשׁ וּמוֹדֵי רִבִּי יוּדָה בְּבָצָל שֶׁל עֲבוֹדָה זָרָה.
Traduction
Mais, objectèrent les rabbins de Césarée, ce qu’a dit R. Abahou au nom de R. Yohanan (306)Cf. mme sŽrie, ci-aprs, Orla 2, 6 ( 62b)Ê; Nazir 6, 1 ( 54d)Ê; Babli, Hulin 97b., savoir que tout ce qui est interdit à la jouissance est compté à l’instar de l’oignon, ou du porreau (pour indiquer que ces objets sont les plus aptes à propager le goût), peut-il être nié par R. Juda? (Comment donc peut-il dire ici que l’oignon a pour but unique d’enlever l’écume)? R. Juda, en effet, reconnaît qu’il serait même interdit de tirer ce dernier profit d’un oignon consacré, ou de celui qui a servi à un usage idolâtre (à l’égard de ces deux cas, il défend toute jouissance quelconque, tandis qu’il est moins sévère à l’égard de l’oblation).
Pnei Moshe non traduit
רבכן דקסרין בעיין. הקשו על זה דלדידך נימא דהדא דאמר ר' יוחנן גבי נותני טעמים בריש פ''ו דנזיר כל האיסורין שנתבשלו עם היתר מין במינו ואי אפשר למיקם אטעמא משערין את האיסור כאלו הוא בצל או קפלוט ואם היה נותן טעם בההיתר באותו שיעור שהוא לפנינו אוסרו וא''כ הא נמי דלא כר' יודה וכי לית ליה לר' יודה נ''ט בבצל וקפלוט בתמיה אלא ודאי דלא קאמר כ''א בצחנה לפי שהן מינין שמעלין זוהמא הרבה ובהן הוא דאמר שאין הבצל אלא ליטול את הזוהמא:
מודה ר' יודה. מילתא באנפי נפשה היא דבבצל של הקדש דחמיר וכן בשל ע''ז דחמירא איסורה מודה הוא דלעולם אוסר הוא:
תַּפּוּחַ שֶׁרִיסְּקוֹ וּנְתָנוֹ לְתוֹךְ עִיסָּה וְחִימִיצָהּ הֲרֵי זוֹ אֲסוּרָה. תַּנֵּי וְרִבִּי יוֹסֵי מַתִּיר. רִבִּי אָחָא רִבִּי אַבָּהוּ בְשֵׁם רִבִּי יוֹסֵי בֶן חֲנִינָה מַה פְלִיגִין בִּמְחַמֵּץ בְּמֵימָיו אֲבָל בִּמְחַמֵּץ בְּגוּפוֹ מוּתָּר. כְּמַה דְּרִבִּי יוֹסֵי אָמַר תַּמָּן אֵין חִימּוּצוֹ חִימּוּץ בָּרוּר. כֵּן הוּא אָמַר הָכָא אֵין תַּבְשִׁילוֹ תַּבְשִׁיל בָּרוּר.
Traduction
reprise: Lorsqu’une pomme écrasée (d’oblation) a été jointe à de la pâte pour qu’elle fermente (307)Cf. Babli, Menahot 54a., toute la pâte qui a ainsi levé devient interdite aux étrangers. Lorsque de l’orge (d’oblation) est tombée dans une citerne, bien que l’eau soit devenue nauséabonde (par cette orge, et qu’elle s’en est imprégnée), il est permis à tous s’en servir. Cette pâte qui a ainsi fermenté, est d’un usage permis, selon R. Yossé (308)Cf. mme sŽrie, Pessahim 2, 4 ( 29b)Ê; Shabat 3, 3 ( 5d).. R. Aha ou R. Abahou dit au nom de R. Yossé b. Hanina: cette discussion a lieu lorsque la pâte fermente par suite du jus de la pomme (309)Cf. Ci-aprs, Halla 1, 1Ê; Babli, Avoda Zara 66b.; mais si la fermentation a eu lieu par suite du corps de la pomme, les rabbins de la Mishna reconnaissent aussi que c’est permis, parce que c’est un ferment irrégulier. R. Yossé se montre conforme à ce qu’il dit ailleurs: d’une part, cette pâte est permise, parce qu’on n’est pas certain que cette fermentation au jus de pomme sera effective; de même, d’autre part, au jour du Shabat, la cuisson d’un œuf dans une eau déjà chaude est permise selon R. Yossé, parce que cette cuisson n’est pas certaine.
Pnei Moshe non traduit
גמ' תני. בתוספתא פ''ח. ר' יוסי אומר אין חימוצו חימוץ:
מה פליגין במחמץ במימיו. ולהכי תני שריסקו והחמיץ במימיו שהן חמוצים אבל במחמץ בגופו מותר לדברי הכל דאין זה חימוץ וגרסי' להא לקמן ריש מס' חלה ובפרק כירה על המתני' אין נותנין ביצה בצד המיחם בשביל שתתגלגל ולא יפקיענה בסודרין ור' יוסי מתיר וקאמר עלה ר' יוסי כדעתיה כמה דהוא אמר תמן אין חימוצו חימוץ ברור כן הוא אמרהכא אין תבשילו תבשיל ברור ואיידי דקאמר שם תמן והכא גריס נמי הכא כן. כלומר דר' יוסי לשיטתיה כמו דאינו אוסר אלא בחימוץ ברור לענין תרומה כן לענין שבת אינו אוסר אלא בבישול ברור לאפוקי הך דביצה לאו בישול גמור הוא:
כָּל נוֹתְנֵי טַעַם בֵּין לִשְׁבָח בֵּין לִפְגָּם אָסוּר דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר לִשְׁבָח אָסוּר לִפְגָּם מוּתָּר. אָמָר רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַה פְלִיגִין בְּשֶׁהִשְׁבִּיחַ וְאַחַר כָּךְ פָּגַם. אֲבָל אִם פָּגַם וְאַחַר כָּךְ הִשְׁבִּיחַ אַף רִבִּי מֵאִיר מוֹדֶה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר לֹא שַׁנְייָא הִיא פָגַם הִיא הִשְׁבִּיחַ. הִיא הִשְׁבִּיחַ הִיא פָגַם הִיא מַחְלוֹקֶת. תַּמָּן תַּנִינָן שְׂעוֹרִים שֶׁנָּֽפְלוּ לְתוֹךְ בּוֹר שֶׁל מַיִם אַף עַל פִּי שֶׁהִבְאִישׁוּ מֵימָיו מֵימָיו מוּתָּרִין. הָדָא מַתְנִיתִין מַה הִיא. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל. רִבִּי יוֹסֵי בֵּי רִבִּי בּוּן אָמַר אִילֵּין שְׁמוּעָתָא הָכָא רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר בְמַחְלוֹקֶת. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר דִּבְרֵי הַכֹּל.
Traduction
Tous les fruits qui propagent leur goût (310)Tossefta sur ce traitŽ, 8, soit que le mets en profite, soit qu’au contraire ils perdent à ce contact, sont en tous cas interdits. Tel est l’avis de R. Meir. Selon R. Simon, la propagation du goût n’interdit le mets que si celui-ci s’améliore par là; mais si au contraire il perd ainsi de sa valeur, le mets reste permis. Selon R. Simon b. Lakish, la discussion a lieu lorsque le mets en a d’abord profité et qu’ensuite il a perdu de sa valeur par ce goût (en ce cas, R. Meir l’interdit); mais lorsqu’au contraire il a perdu d’abord de sa valeur et que pus tard il a profité de ce goût, R. Meir reconnaît aussi que le mets est permis. Selon R. Yohanan au contraire, il ‘importe peu qu’il y ait eu d’abord perte de valeur, puis amélioration, ou l’inverse; la discussion reste la même (et R. Meir l’interdit si même le mets a toujours perdu de sa valeur, du commencement à la fin). On a enseigné ailleurs (311)Cf. Orla 2, 5 ( 62a)Ê; Avoda Zara 5, 3 ( 44d).: Lorsque de l’orge sacrée est tombée dans une cuve, si même par la fermentation les eaux sont devenues troubles, elles restent permises. Or, d’après l’avis de qui cette Mishna s’exprime-t-elle ainsi et permet-elle l’usage de ces eaux qui ont perdu de leur limpidité? Selon R. Yohanan, elle serait conforme à la discussion précitée (dans laquelle R. Simon autorise l’usage de ce qui a perdu au contact du goût). Selon R. Simon b. Lakish, elle peut s’expliquer selon les 2 interlocuteurs (puisqu’il admet qu’au cas de perte de valeur même momentanée, c’est permis). R. Yossé bar R. Aboun dit que, par une communication faite dans la salle d’études, on savait aussi qu’au dire de R. Yohanan, ladite Mishna est conforme à la discussion précitée; selon R. Simon b. Lakish, elle est d’accord avec chacun.
Pnei Moshe non traduit
כל נותני טעם וכו'. תוספתא שם ומייתי להא לקמן בפ''ב דערלה וכן בפ''ה דע''ז אלא שבע''ז נשתבשה הגי' וכאן ובערלה היא הגי' נכונה בהיא דלקמן:
אמר רשב''ל מה פליגין וכו'. כלומר דר''ל סבר דלא פליג ר''מ בפוגם בתחלה אלא דוקא ביש כאן שבת בתחילה ואע''פ שהוא פוגם לבסוף בהא הוא דפליגי וס''ל לר''מ דאסור אבל אם השביח ולבסוף הוא דהשביח ומעיקרא היה פוגם מודה ר''מ דמותר דהכל הולך אחר בתחלה:
ר' יוחנן אמר לא שנייא וכו'. כלומר דאין חילוק בין שיש כאן שבח באיזה זמן אלא שאף שיש כאן ג''כ פגם ובין בתחילה ובין הוא בסוף וכן בכ''מ פליג ר''מ וס''ל נטל''פ אסור וכדלקמן:
תמן תנינן וכו'. משום דמייתי שם בהאי לישנא מייתי כאן נמי כן כדרך הש''ס הזה:
הדא מתני' מה היא. כלומר דהש''ס שואל דהאי מתני' דידן דפוגם מעיקרו הוא ואין כאן שבח כלל אם ר''מ מודה בזה דמותרין דמספקא לן אי ר' יוחנן לא פליג אדר''ל אליבא דר''מ אלא בפוגם בתחילה ולבסוף השביח דר''ל ס''ל אליבא דר''מ דמודה דמותר ור' יוחנן סבר דאף בהא פליג ר''מ דהואיל ויש כאן שבח לא איכפת לן בין אם הוא בתחילה או בסוף ואסור אבל היכא דאין כאן שבח כלל אלא פוגם הוא מתחילה וכיון אלו שעורים שנפלו לתוך הבור של מים אף ר' יוחנן ס''ל אליבא דר' מאיר דמותר או דילמא לר' יוחנן בכל מקום פליג ר''מ וס''ל דאסור ואפי' בפוגם מתחילה ועד סוף:
ר''י אמר במחלוקת. כלומר דפשיט לה דודאי כן הוא לר''י אליבא דר''מ דאפילו בפוגם מתחילה ועד סוף אסור הוא ולדידיה מתני' במחלוקת היא דלא אתיא כרבי מאיר אלא כרבי שמעון אבל לרשב''ל מתני' דברי הכל הוא דאפי' בפוגם בתחלה והשביח לבסוף ס''ל לר''ל אליבא דר''מ דמותר ומכ''ש בפוגם מתחלה ועד סוף:
ר' יוסי בר' בון. כלומר וכן פירש ר' יוסי בר' בון לשמועתא זו דלר' יוחנן בכל מקום פליג הוא ר''מ ומתני' מוקי לה במחלוקת ולרשב''ל מוקמינן לה כדברי הכל:
Troumot
Daf 51b
הלכה: אָמַר רִבִּי זְעִירָא בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי יַנַּאי נְתָנוֹ עַל פִּי מְגוּפַת חָבִית מַהוּ. אָמַר לוֹן 51b יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ. מַהוּ יַגִּיד עָלָיו רֵיעוֹ. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי כְּהָדָא דְתַנִּינָן תַּמָּן חָבִית מְלֵיאָה פֵירוֹת וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַמַּשְּׁקִין אוֹ שֶׁמְּלֵיאָה מַשְׁקִין וּנְתוּנָה לְתוֹךְ הַפֵּירוֹת. כְּמַה דְאַתְּ אָמַר תַּמָּן וְהוּא שֶׁיְּהֵא הַמַּשְׁקִין נוֹגְעִין בְּחָבִיּוֹת. וְהָכָא וְהוּא שֶׁתְּהֵא כִכָּר נוֹגַעַת בִּמְגוּפָה. אָמַר רִבִּי מָנָא וּמִינָהּ כְּמַה דְתֵימָא וְהוּא שֶׁיְּהוּ מַשְׁקִין נוֹגְעִין בְּחָבִיּוֹת עַצְמָהּ. וְאַף הָכָא וְהוּא שֶׁתְּהֵא כִכָּר נוֹגַעַת בִּמְגוּפָה עַצְמָהּ. מִילְתֵיהּ אָמַר אֲפִילוּ בְצוֹנֶנֶת. אָמַר רִבִּי בָא בְּצוֹנֶנֶת הֲוָה עוּבְדָא. וְהָא תַנִּינָן חַמָּה. אָמַר רַב חִסְדָּא שֶׁלֹּא תֹאמַר הוֹאִיל וְהַהֶבֶל כּוֹבֵשׁ יְהֵא מוּתָּר.
Traduction
R. Zeira dit que l’on demanda en présence de R. Yanaï: quelle est la règle lorsqu’on a mis le pain sur le bouchon du tonneau? Ils répondirent par le verset: son voisin (314)LittŽralementÊ: son fracas l'annonce, comme dans (Ex 32, 17) Mais dŽjˆ S. JŽr™me l'a traduit dans le sens adoptŽ ici. le dira (Jb 36, 33). Qu’est-ce que l’on entend par ce voisin? C’est pour dire, répondit R. Yossé, que l’on peut déduire la réponse par analogie de cette autre Mishna (315)Mishna VIe partie, Makshirin 3, 2, où il est dit: lorsqu’un tonneau plein de fruits (quoique fermé) se trouve plongé dans un liquide, qu’il absorbe par les parois, ou s’il est plein d’un liquide suffit pour que les fruits soient aptes à devenir impurs. Or, de même qu’il est dit là qu’il suffit du contact du liquide avec les parois du tonneau pour qu’il y ait aptitude à l’impureté, il en sera donc de même ici pour le pain en contact avec le bouchon. Toutefois il devra toucher immédiatement (sans intervalle d’espace). En effet, dit R. Mena, il doit en être ainsi: de même que ladite Mishna indique la condition que le liquide touche le tonneau, de même ici le pain devra toucher le bouchon même. Est-ce que la règle sera la même si le pain est froid. -Oui, dit R. Aba, puisque dans le fait raconté devant R. Yanaï il s’agit de froid. Mais notre Mishna ne parle-t-elle pas de pain chaud? Certes; seulement, dit R. Hisda, la Mishna interdit le pain chaud, pour que l’on ne suppose pas qu’au cas où la vapeur s’échappant de ce pain empêche l’air ambiant d’arriver (316)Ou, selon Levy (1, 448a)Ê: l'Žvaporation d'une liqueur amollissant le pain chaud., ce serait permis (il a donc fallu dire que, même en ce cas, c’est interdit, aussi bien que si c’est froid).
Pnei Moshe non traduit
גמ' נתנו על פי מגופת החבית מהו. כלומר אם היתה החבית מגופה ונתנו ע''פ המגופה מהו לר''מ:
יגיד עליו ריעו. תלמוד זה ממה ששנינו במקום אחר בדין דחבית כעין זה ומפרש ר' יוסי הייכא שנינו להאי מתני':
כהדא דתנינן תמן. בפ''ג דמכשירין דשנינו שם פלוגתייהו לענין טומאה וטהרה הרודה פת תמה ונתנה ע''פ חבית של יין ר''מ מטמא ר' יהודה מטהר וכו' ולעיל מינה קתני האי מתני' חבית שהיא מלאה פירות ונתונה לתוך המשקין או מלאה משקין ונתונה לתוך הפירות ושאבו כל ששאבו בכי יותן:
כמה דאמר תמן והוא שיהא המשקין נוגעין בחבית. כלומר דהרי החבית שהיא מלאה פירות היא שנוגעת במשקין אבל לא הפירות עצמן ואמרת שהן בכי יותן מפני שהן שואבות הלחלוחית דרך החבית וא''כ ה''ה הכא נמי והוא שתהא ככר נוגעת במגופה כלומר בהא סגי דכשהככר נוגעת במגופה שעל החבית שואבת מן היין אע''פ שאינה נוגעת ביין עצמו:
א''ר מנא. דלא היא ומינה דוק הכי דכמה דתימא תמן והוא שיהו המשקין נוגעין בחבית עצמה ולא במגופה שעליה דהרי כל החבית נתונה היא לתוך המשקין. ואף הכא והוא שתהא ככר נוגעת בחבית עצמה כצ''ל אבל נגיעת המגופה שעליה לא מהני מידי:
מילתיה אמרה אפי' בצוננת. כלומר ש''מ ממילתיה דר' מנא דס''ל דפלוגתייהו דמתני' אפי' בפת צוננת היא והלכך קאמר דאם החבית מגופה ואינה נוגעת אלא בהמגופה לאו כלום הוא לכולי עלמא וכן א''ר בא דבצוננת הוה עובדא זימנא חדא ואמרו דלר''מ אסור הוא:
והא. אנן תנינן פת חמה ומשני רב חסדא דלרבותא קתני שלא תאמר הואיל וההבל של פת חמה כובש הוא ומדחה הריח של היין יהא מותר קמ''ל דאפ''ה ר''מ אוסר:
כְּמָה רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ מַיִם עוֹשִׂין פֵּירוֹת וּמַשְׁקִין אֵין עוֹשִׂין פֵּירוֹת דְּלֹא כְרִבִּי יוּדָה. אֶלָּא רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר מַיִם עוֹשִׂין פֵּירוֹת וַחֲסֵירִין וּמַשְׁקִין עוֹשִׂין פֵּירוֹת וְאֵינָן חֲסֵירִין. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר אֵין מַשְׁקִין עוֹשִׂין פֵּירוֹת כָּל עִיקָּר.
Traduction
Lorsque R. Simon b. Lakish dit que les eaux (pénétrant la semence) donnent des fruits, non le liquide épais, n’est-ce pas opposé au 1er interlocuteur de la Mishna, disant que le liquide pénètre aussi? Il faut en effet rectifier ainsi cette assertion de R. Simon b. Lakish: les eaux produisent des fruits, mais n’ont pas de goût, tandis que les liquides qui produisent des fruits ‘en manquent pas; selon R. Juda, les liquides ne produisent pas de fruits du tout (ils ne pénètrent pas; aussi, dans la Mishna, il n’interdit pas le contact du pain et du vin).
Pnei Moshe non traduit
כמה רשב''ל מים עושין פירות וכו'. כלומר דמפרש במה הוא או כמה הוא דאתיא הא דשמעינן לרשב''ל דאמר שהמים עושין את הפירות בכי יותן בהאי גוונא דתנינן בהאי מתני' דמכשירין שאם החבית היא מלאה. פירות ונתונה לתוכן הרי הן בכי יותן מפני שהמים צלולין הן ודקים ונכנסין לתוך החבית של חרס והפירות שואבין מהן אבל שאר המשקין אין עושין את הפירות בכי יותן וסיים עלה רשב''ל דלא כר' יודה והא קשיא דאדרבה דכר' יודה היא דהא לדידיה אין היין נכנס לתוך החבית ולפיכך הוא מתיר במתני' והכי הו''ל לר''ל למימר דלר' יודה אין המשקין עושין פירות והאי מתני' דמכשירין דלא כר' יהודה דהא קתני ונתונה לתוך המשקין וכדמפרש התם באלו משקין אמרו במים וביין ובחומץ ולר''י אין היין עושה פירות בכי יותן ומשני אלא ה''ק רשב''ל מים עושין פירות וחסירין כלומר שנכנס ונבלע הרבה לתוך החבית מהן אבל שאר משקין והיינו מה דקחשיב שם במתני' יין וחומץ עושין הן פירות בכי יותן אלא שאינן חסרין שאינו נכנס הרבה מהן כ''א הלחלוחית מהן שואבת החבית ואותה לחלוחית עושה הפירות בכי יותן והשתא שפיר דלא כר' יהודה דלר' יהודה אין משקין עושין פירות בכי יותן כל עיקר דהא מתיר הוא את הפת הנתונה ע''פ חבית של יין ור''ל החילוק שבין המים ובין היין וחומץ הוא דקמ''ל:
וּמַה דְאָמַר רִבִּי יוֹחָנָן כְּשֶׁהָיִינוּ הוֹלְכִין אֶצֶל רִבִּי הוֹשַׁעְיָה רַבָּה לְקַיְטָרִין לִלְמוֹד תּוֹרָה הָיוּ נוֹתְנִין חֲמִטָתֵינוּ עַל גַּבֵּי קִבּוֹטִין שֶׁל מוּרִיֵיס וְהָיוּ טוֹעֲמִין בָּהּ טַעַם מוּרִיֵיס דְּלָא כְרִבִּי יוּדָה. מַהֲלִימִין הָיוּ. וְאֵין אָסוּר מִשּׁוּם גֶּזֶל בַּעַל הַבַּיִת. נוֹטְלִין הָיוּ רְשׁוּתוֹ שֶׁל בַּעַל הַבַּיִת.
Traduction
Comment se fait-il que R. Yohanan raconte: lorsque nous nous trouvions chez R. Oshia Rabba à Césarée pour étudier la Loi, nous mettions nos miches de gâteaux (ou flancs) sur des écuelles cibwto'' de sauce marinée à poisson pour leur faire absorber le goût de cette sauce? N’est-ce pas contraire à R. Juda (qui semble dire que le goût ne se propage pas dans le pain)? C’est qu’ils trempaient le pain (317)Dans le mot mahilimin on reconna”t bien la racine alueu™. Elie Fulda le traduit par ÒÊcouperÊÓ. dans la sauce salée (tandis qu’il permet dans la Mishna le pain entier qui n’absorbe pas). N’est-ce pas interdit comme vol de profiter de ce goût? On avait la permission du maître.
Pnei Moshe non traduit
ומה דא''ר יוחנן וכו' חמטתינו. החמיטה והיא עוגה שלנו כהאי דתנינן בריש מס' טבול יום האופה חמיטה ע''ג חמיטה:
ע''ג קבוטין של מורייס. הכלי שעושין בה מורייס נקרא קבוטא כמו הכלי קאטקומב''ה בלע''ז:
והיו טועמין. בהעוגות טעם מורייס דלא כר' יהודה אם האי נמי דלא כר''י דלדידיה אין הדבר הנתון ע''ג דבר אחר שואב ממנו כלום כדקאמר במתני' וקאמר הש''ס מהלומין היו כלומר שהיו מדבקין את העוגות בתוך הקבוטין ולפיכך נכנס בהן טעם המורייס ובכה''ג אף ר' יהודה מודה. מהלומין מלשון ביקש להולמו ולא. הלמתו ומשמעות דביקות הוא:
ואין אסור משום גזל בעל הבית. ששואב טעם המורייס שלו ומשני שנוטלין היו רשותו של בעל הבית לעשות כן:
חִיטִּין מִלְּמַטָּן וּשְׂעוֹרִין מִלְּמַעֲלָן כְּשֵׁם שֶׁאֵין חִיטִּין שׁוֹאֲבוֹת כָּךְ אֵין הַשְּׂעוֹרִין שׁוֹאֲבוֹת. שְׂעוֹרִין מִלְּמַטָּן וְחִיטִּים מִלְּמַעֲלָן כְּשֵׁם שֶׁהַשְּׂעוֹרִין שׁוֹאֲבוֹת כָּךְ הַחִיטִּין שׁוֹאֲבוֹת.
Traduction
Quant à R. Yossé, qui distingue entre le froment et l’orge, lorsqu’un pain entier est composé de froment au bas et d’orge en haut, il est permis, car, si le forment n’absorbe rien, l’orge est couvert d’une croûte ne pourra rien absorber non plus. Mais si l’orge est au bas et le froment en haut, l’orge absorbe, et dès lors (faute de séparation) le froment absorbe aussi.
Pnei Moshe non traduit
חטין מלמטן וכו'. אליבא דר' יוסי דמתני' קאמר דלדידיה אם פת חטין מלמטה ע''פ החבית ופת שעורין עליה מלמעלה כשם שאין החיטין שואבות כך אין פת השעורים שואבת שהרי היא נתונה על של החטין ושתיהן מותרות ומשום הסיפא הוא דנקטה דאם הפת שעורים מלמטה היא שואבת כך החיטים שלמעלה שואבת דלא אמר ר' יוסי להתיר בשל חוטים אלא בנתונה על פי החבית שאינן שואבות מן החבית אבל פת מפת שואבת וכשם שנאסרה של שעורים כך נאסרה של חיטים:
Textes partiellement reproduits, avec autorisation, et modifications, depuis les sites de Torat Emet Online et de Sefaria.
Traduction du Tanakh du Rabbinat depuis le site Wiki source